חיפוש

על כמיהה - בחיים אין שוויון מוחלט, יש רק את החיפוש אחריו

עודכן: 5 במאי 2021



אנחנו חיים בבליל של צלילים, רעשים, מצבים, אסונות, שמחות, אבל, לידה מחדש, התעוררות.

אנחנו חיים בעולם שמתקיף ללא הרף את החושים שלנו, קשה לנו לנשום מעומס המידע והידע שזורמים אלינו מכל עבר. יש יתרון עצום לידע הזה שמגדל אותנו ללא הרף, אבל איך נדע כיצד לנתב את המידע המתאים לנו? כיצד נוכל לנשום בתוך הכאוס העצום הזה שאינו מניח לנו לשנייה?


אני תמיד חושבת שחיים בטבע הם התשובה הכי נכונה. כשאני מתבוננת בטבע אני רואה מצבים משתנים. היום הופך ללילה, עונה רודפת עונה, העצים בגני משירים ומתמלאים עלים, הירח מתרוקן ומתמלא תחת עיני ולכל דבר שקורה יש סדר והיגיון. היכולת לקבל שינוי מתמיד זה הסוד הגדול של החיים שלי. לא רק כי אני בנויה מקצב מסחרר של שינוי וגדילה אלא הסינכרוניזציה שמתרחשת ביני לבין הטבע מאפשרת לי להבין לעומק את החיים. כל פעם שאני נופלת מסיבה זו או אחרת, אני מתבוננת בטבע ונרגעת כי יודעת ומבינה היטב את המילים הנהדרות של דאו טה צ'ינג: "כשכוח מגיע למקסימום, הוא מתחיל להיחלש. כאשר הדברים הטבעיים מתמלאים, הם מתחילים להתפזר. אחרי הבשלות בא הריקבון ואחרי השמחה בא העצב. שניים אלה הם המצבים המשתנים תמידית אצל האדם".


אני אוהבת כמיהה. אני אוהבת לא לדעת ולא להבין הכול. הרי מה אנחנו באמת יודעים על מה מניע אותנו, מה אנחנו באמת יודעים על מה גורם לנו להגיב עם הלב וההיסטוריה האישית שלנו. כל כך מעט. התת מדוע שולט בנו בכל רגע בחיים.

כמיהה היא מצב של שוויון, כמיהה היא מצב של התבוננות, כמיהה היא מצב של הרווח שבין השאיפה לנשיפה. כמיהה היא מרחב בטוח בו אין רגשות מציפים, אלא עצירה לרגע, סקרנות למה שיתרחש עוד רגע.

למזלי יש לי קולנים. למזלי יש לי את הרווח הזה שבין השאיפה לנשיפה כדי לדעת, ששם קורים הדברים החדשים, המתחדשים. שם אין התערבות של המחשבות. יש רגש אבל הוא אינו מציק כי הוא במצב של התבוננות.

במוסיקה יש מרווח מוסיקלי שגורם בדיוק להרגשה הזאת. זהו המרווח של שלישית. לי יש סיפור אהבה עתיק עם המספר שלוש והמרווח של השלישית. לא רק שמספר שלוש מייצג משולש שבשילובים שלו יוצר את המגן דויד ואת התפיסה שכל מה שנמצא בעליונים נמצא גם בתחתונים (As above so below ) וההיפך- שהכול מתקיים בדואליות מופלאה, המרכבה והתנועה של החיים. לא רק כי הוא המספר שקיים בגיאומטריה הקדושה, אותו מספר שמייצג התפתחות ושינוי קבועים בטבע ובגוף שלנו - בביולוגיה של התאים שלנו ובמערכות הקוסמיות העצומות ביקום, לא רק כי הוא עוסק בתהליך אלכימאי של שניים שיוצרים את הדבר השלישי – המאפשר שינוי.


כל אלה – כן, אבל בעיקר בגלל הצליל הקסום של מרווח זה. הרגש שמתלווה אליו הוא כמיהה. כמיהה שמאפשרת לעצור, להתבונן, להיות ברגע הזה ללא שיפוט או ביקורת. והמקום הזה – הכמיהה, הרווח הזה שבין המחשבות, הרווח הזה שין שאיפה לנשיפה. שם מתרחש תהליך אלכימאי מופלא של יצירת דבר חדש, מחשבה חדשה, הרגשה חדשה.


כן, אני אוהבת את השלישית.

שמי אירית לרנר ואני עוסקת בצלילים. אני מלמדת צלילים מדויקים של הפלנטות במערכת השמש שלנו, את היכולת המופלאה שלהם לרפא אבל בעיקר את האפשרות לחיות בהווה מאחר ומוסיקה תמיד עוסקת בהווה. איך אני מרגישה כשאני מקשיבה לרוק, אופרה, שירי אהבה, שירים ישראלים. כל אחד עוסק ברגש אחר וכולם יחד עוסקים בקשת הרגשות האנושית המופלאה שלנו.


וזה מה שקולנים עושים. הם נכנסים לכל רגש ומניעים אותו לתגובה. כיצד? על זה בבלוגים הבאים שלי.


"לצליל יכולת לרפא את הפצעים העמוקים שלנו, לעורר את הנשימה, לשנות מצבי תודעה ולחבר אותנו את ההרמוניות והמקצבים של היקום". (דונה קארי – ממציאת שיטת אקיוטוניקס)


95 צפיותתגובה 1

פוסטים אחרונים

הצג הכול